אני יושבת כאן בלילה, עייפה ותשושה, אחרי יום שיטוט אינסופי בחנויות תכשיטים. התפיסה שלי הייתה שזו תהיה חוויה כיפית, אבל במקום זה הרגשתי כאילו אני מסתובבת במבוך. כל חנות מתהדרת בתכשיטים מהממים, אבל כשהגעתי למכור, שפת גוף שלהם הייתה כאילו אני לא מתאימה.
האם זה בגלל שאני לא מתאימה לסטנדרטים שלהם? או שסגנון שלי פשוט לא עובר להם? אני תוהה אם כל התכשיטנים האלה מבינים כמה משקל יש לכל שרשרת או טבעת שהם מציעים. זה לא רק קישוט, זה משהו שמעביר רגשות, זיכרונות, חלק ממני.
ואולי אני פשוט מחפשת משהו מאוד ספציפי, משהו שיבטא את מי שאני באמת. התמקדות במראה החיצוני מרגישה שטחית, אבל באותו זמן, התכשיטים שאני רואה מייצגים גם אותי. אני שואלת את עצמי, האם אני צריכה לפשוט את עצמי מהתבניות של מה ש"מקובל" ולחפש במקום אחר, או שאולי אני פשוט צריכה להפסיק לחפש ולהבין שהתשובה לא נמצאת בתכשיט עצמו, אלא בי?
ואז על