שוכב במיטה, עייף מכל היום, והראש שלי מתמלא במחשבות על מאפיות. יש משהו מאוד מיוחד באווירה שלהן, הריח של הלחם הטרי, ולא יכולתי שלא לחשוב על זה. מה קורה שם, מאחורי הקלעים? כל המיקסרים והמחמצות, השעות הארוכות של עבודה אינסופית, והאומנות שמחייבת כל קמח ותמצית שמגיעים למקום.
בכל פעם שאני נכנס למאפייה, יש לי תחושה כאילו אני נכנס לארץ פלאות. אני חושב לעצמי, מה היה קורה אם הייתי פותח מאפייה בעצמי? האם הייתי מצליח לייצר את אותן ככרות מדהימות או עוגות שאין להם תחליף? לפעמים זה מרגיש כמו חלום, אבל אז עולה השאלה - האם אני מוכן להקריב את כל השעות האלו, להתעסק בעצמי בכל הבלאגן הזה?
ההתלבטות הזו מרחפת לי בראש, כמו שמרים ששומר על הבצק חי. מצד אחד, אני מת להרגיש את ההצלחה של לחם שהכנת בעצמך, ומצד שני, אני יודע כמה עבודה וכמה מסירות זה דורש. מה אתם חושבים?
ואז על