היום חשבתי על אילוף כלבים, אני לא מתכוון רק לטכניקות הרגילות של "שב" ו"לך". יש משהו מאוד מיוחד בקשר שנוצר בין בעל כלב לכלב שלו בזמן האימון. זה כמו שיחה שקטה, שבה אתה לא רק מלמד את הכלב מה לעשות, אלא גם לומד עליו ועל עצמך.
לפעמים אני תוהה אם אני באמת מצליח להעביר לו את המסרים שאני רוצה או שסתם אני מתעסק עם אותו תהליך שוב ושוב. יש במצב הזה משהו מתסכל, אבל גם מאוד מעשיר. אני מתחיל להבין שיותר מזה, מדובר בנתינה של זמן ואנרגיה, והכלב שלי, כמו ילד, קולט המון דברים מעבר למה שאני חושב שאני מלמד.
הייתי רוצה לדעת אם גם אחרים מרגישים ככה, אם יש כאלה שמוצאים את עצמם משקיעים כל כך הרבה מחשבה באילוף, עד שזה הופך להיות חלק מהחיים שלהם. זה לא רק על אילוף, זה באמת על הקשר הזה שנבנה, על שמירה על שגרה ועל התגובות של כל אחד מאיתנו.
ואז על