לא אחת אני חושבת על מהות הטיפול, על מה בעצם אני מחפשת כשאני פונה למטפלים. האם זה באמת שינוי שאני רוצה, או יותר תחושה של ביטחון? לפעמים אני תוהה אם המילים של המטפלות באמת משפיעות עליי או שזה פשוט נעים לדבר עם מישהו. יש רגעים שאני מרגישה שהן מבינות אותי יותר טוב מאף אחד אחר, ואז מגיעה המחשבה האם אני לא יכולה להגיע להבנה הזו בעצמי?
חלק ממני חושבת שהמטפלים הם כמו מראה, מחזירים לי את מה שאני כבר יודעת על עצמי, אבל במקום שאני אראה את זה לבד. זה משעשע במובן מסוים, אבל גם מתסכל. כי אוקי, אני יכולה לגלות את הדברים בעצמי, אבל לפעמים אני פשוט צריכה שמישהו יגיד לי שזה בסדר להרגיש מה שאני מרגישה.
אז מה זה בעצם טיפול? האם זה מסע של גילוי עצמי או פשוט אמצעי למי שמרגישה שהיא לא יכולה לבד? החשש הזה לא נעלם, אבל אני יודעת שיש בי את הכוח להתמודד, גם אם זה קשה. אני מתלבטת אם להמשיך לחפש עזרה או לאמץ את הכוח הפנימי שלי. בכל מקרה, אני כאן, וזו כבר התחלה.
ואז על