למה אני אוהב את השקט במונית?

היום, אחרי יום ארוך, אני מחכה למונית שתיקח אותי הביתה. אני חושב על התחושה של להיות לבד במונית, עם נהג שאינו מכיר אותי. יש משהו מרגיע באנונימיות הזו, אבל יחד עם זאת, אני מרגיש גם חוסר נוחות.

אני מתווכח עם עצמי אם זה טוב או רע. לפעמים אני רוצה לשתף מישהו במה שקרה לי במהלך היום, לדבר על העולם שמסביבי. אבל אז אני מבין שהשיחה עם הנהג לא באמת מספקת את מה שאני מחפש.

זה משאיר אותי עם המחשבות שלי, ואני לא בטוח אם זה מצב חיובי או שלילי. אני תוהה אם אני מתבודד או פשוט נהנה מהשקט שמסביבי.