בדיוק עיבדתי את היום הזה, לא יודעת אם אני חושבת על השיפוצים או פשוט מתוסכלת מהמצב. כל פעם שאני נכנסת הביתה, אני רואה את הבלגן, את הקירות הלא גמורים, את הרעש של המסור, והלב שלי מתכווץ. הרי חשבתי שזה יהיה תהליך מרגש, אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי מחכה לרגע שבו אצא מהבית ואשוב אליו כמו בסיפור אגדה, עם הכל מוכן ומסודר.
אבל מה זה אומר באמת? האם אני רוצה את השיפוץ הזה כדי להרגיש טוב יותר או כי זה מה שציפיתי מהחיים שלי? כל פעמים שאני רואה את הפינות הלא מסודרות, אני שואלת את עצמי אם אני לא מחפשת משהו אחר, משהו שיגרום לי להרגיש שלמה, ולא רק בעסקי הקירות והמושגים.
ושלא נדבר על התקציב המתרסק, זה כמו לנסות למלא בקבוק עם חור בתחתית. אני מסתכלת על התוכניות שציירתי לעצמי ומרגישה איך כל תמונה מתמוססת. אולי זה לא רק שיפוץ פיזי, אלא גם שיפוץ פנימי שאני צריכה לעשות. יש לי כל כך הרבה שאלות, ולא כל כך הרבה תשובות. אני פשוט מקווה שאת החושך הזה בלילה, כשהכל נראה כל כך קשה, אני אצליח להמיר באור של הבוקר.
ואז על