תמיד הייתי בטוחה שאני יכולה להסתדר לבד, אבל הפעם, כשנתקעתי עם הרכב באמצע הדרך, התחלתי לתהות אם זו באמת גאווה או פשוט חוסר שיקול דעת. זה היה צהריים חם, ואני עומדת שם, נתקעת במחשבות על כל הדברים שיכולתי לעשות במקום לחכות לגרר. מצד אחד, ההרגשה הזו של עצמאות והתמודדות עם בעיות היא משהו שאני מעריכה, אבל מצד שני, לפעמים אני תוהה אם זה לא בסדר לפנות לעזרה.
יש משהו בלהזמין גרר שמרגיש כמו ויתור. אבל לא יודעת, אולי זה חלק מהחיים? מקבלת עזרה כשצריך, לא משנה כמה עצמאית אני חושבת שאני. זה גם מעציב אותי שהייתי צריכה לחכות, אבל אולי יש בזה גם צדדים חיוביים; זמן לחשוב, להתבונן מסביב, או סתם להירגע. אני תוהה אם זה בסדר להרגיש כך.
ואז על