מתלבט אם לשים על עצמי את הכובע של הבנאי או להישאר בעבודה הרגילה שלי. יש משהו מאוד מסקרן בבניין, בטח כשחושבים על זה כמו על יצירת אמנות. כל לבנה שנשמת אותה, כל קיר שהקמת - זה סוג של תרבות, יש בזה המון סיפורים. אבל מצד שני, העבודה הכי קשה, גם פיזית וגם נפשית.
התחלתי לחשוב על זה כשחבר שלי, שגם ככה עובד בבנייה, סיפר לי על אחד הפרויקטים שלו. הוא דיבר על שעות ארוכות, על השמש שמעיקה, אבל גם על הסיפוק כשיש לך משהו מוחשי ביד בסוף יום עבודה. אני לא בטוח אם אני מוכן להקריב את הנוחות בשביל זה. להילחם בכאבים ובזיעה כל יום. מצד שני, אולי זה בדיוק מה שאני צריך? איזה שינוי מהשגרה.
זה כזה קונפליקט. מצד אחד, עבודה משרדית עם שקט, ומצד שני, אתגר אמיתי שמצריך מהאדם את כל מה שיש לו. מה נראה לכם? להיות בנאי או להישאר באופציה הבטוחה?
ואז על