עייפות של סוף יום, והתחבורה הציבורית פשוט לא מספיקה. אני מתבונן על כל השאטלים והאוטובוסים הפרטיים שעושים את הדרך, ומתחיל לחשוב על היתרונות והחסרונות. מצד אחד, יש משהו נוח בלעלות לאוטובוס שיאסוף אותי מהבית ויביא אותי בדיוק למקום שאני צריך. אבל מצד שני, כל העניין עם הצפיפות, ההמתנה והזמן שמשאב אני לא בטוח שזה שווה את זה.
וכשאני רואה את כל המכוניות הפרטיות שדורסות אותי בדרך, מתעורר בי רגש של אכזבה. זה כאילו כולם מתעלמים מהתחבורה הציבורית. זה מציק לי לחשוב על כמה זה לא אקולוגי, כמה פקקים זה יוצר ואיך זה משפיע על איכות החיים שלנו. מצד שני, אני מבין גם את הצורך למצוא פתרונות נוחים.
משהו בי מרגיש שהתחבורה הציבורית יכולה להיות הרבה יותר טובה, אם רק היה יותר כסף ויותר רצון להשקיע. אבל מי יודע? אולי אנחנו פשוט רגילים לחכות ולא לראות את האפשרויות. יש מקום לשקול פרויקטים פרטיים, אבל האם זה באמת יפתור את הבעיה או רק יוסיף עוד שכבת בלגן? השאלות האלו מסתובבות לי בראש, ובינתיים אני מחכה לאוטובוס הבא.
ואז על