לילה, עייף, אני יושב מול השולחן עם פלטות, מעגלים וחוטים. תחושת העייפות מתערבבת עם תסכול. ניסיתי לחבר את הבקרים, אך כל פעם משהו לא עובד. זה מעלה שאלות לגבי הידע שלי והאם אני מתעקש על רעיונות שמעבר להבנתי.
אני מתבונן בציוד ושואל את עצמי מי באמת יכול להתמודד עם זה כל הזמן. למה זה כל כך קשה? לפעמים אני שוקל שאולי אני לא צריך את כל הדרמות הללו עם המעגלים. אני רק רוצה משהו פשוט שיפעל כמו שצריך. מצד שני, אני מבין שהחיבור המוצלח יביא איתו סיפוק פנימי רב.
אז מה אני עושה עכשיו? להילחם עם זה ולהסתבך יותר, או להתייאש ולהתבונן מהצד?
ואז על