עייף אחרי יום ארוך, אני מוצא את עצמי חושב על המקום הכי טוב לאכול בו. יש לי כמה מסעדות בראש, כל אחת עם האוכל שלה, האווירה והאנשים. מצד אחד, יש את המסעדה האיטלקית עם הפסטות הטריות, ומהצד השני יש את המקום המקסיקני עם הטאקוס המטריפים.
אני מתחיל לשאול את עצמי אם אני מחפש את הנוסטלגיה של האוכל הבית של אמא, או שאולי אני רוצה לנסות משהו חדש, טעמים שלא טעמתי לפני כן. העניין הוא שכל בחירה מאלצת אותי לוותר על משהו אחר. זה כמו לבחור בין סרט קיץ מצחיק לסרט דרמה עוצמתי. מה יותר חשוב לי עכשיו? להרגיש בבית או להרגיש הרפתקני?
זה די מעניין, כי כשאני חושב על זה, אוכל זה לא רק על טעמים. זה על זיכרונות, על חוויות. כל מנה שאני מתלבט לגביה עשויה להזכיר לי רגעים שונים, אם זה ערב עם חברים, דייט ראשון, או סתם יום גשום שבו התפנקתי עם פיצה מול הטלוויזיה.
אז מה אני עושה? עדיין לא החלטתי. אולי פשוט אצא לגלות משהו חדש?
ואז על