לא יכולה להימנע מהמחשבה איך מוסדות החינוך שלנו משתנים, ואיפה זה משאיר אותנו. מצד אחד, יש את כל השיטות החדשות, הטכנולוגיה, ההדגשה על למידה עצמאית וחשיבה ביקורתית. אבל מן הצד השני, אני תוהה אם כל זה באמת עובד. האם זה מה שצריך? האם כל הילדים מתאימים למודלים האלה?
יש רגעים שאני מסתכלת על התלמידות שלי וחושבת אם הן מקבלות את כל מה שמגיע להן. האם יש להן מספיק תמיכה? אולי האקסטרות והפעילויות המיוחדות לא מחפות על הידע הבסיסי שהן צריכות לדעת?
לפעמים זה מרגיש כמו מירוץ אחרי הצלחות, עם כל המדדים והדרישות, ובסוף זה משאיר פחות מקום לדברים שהיו יותר חשובים קודם: למידה מתוך סקרנות, קשרים בין-אישיים, ופשוט להיות ילדות. לא בטוחה אם אני נותנת את התמיכה הנכונה, ואם אני בוחרת את הדרך הנכונה עבורן. זה מאוד מעייף לחשוב על זה, במיוחד בלילה כזה.
ואז על