לילה. אני יושב מול המחשב, עייף אחרי יום לא קל, ומתחיל לחשוב על כל מה שקשור למצלמות ואבטחה. יש לי הרגשה שהן הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. זה כמו, מצד אחד, להרגיש יותר בטוח, ומצד שני, זה כל כך מטריד לדעת שהכל מתועד. אני שואל את עצמי אם כל המעקב הזה באמת מקנה לנו ביטחון או שזה סתם מפחיד אותנו יותר.
האם באמת אנחנו צריכים את כל המצלמות האלה בכל מקום? אני זוכר פעם שיצאתי לקמפינג עם חברים ולא היה לנו שום מכשיר, רק את עצמנו והטבע. היום, אם אתה רוצה לישון בשקט, צריך גם מצלמה שתשמור עליך. מה קרה ליכולת לסמוך על עצמנו?
אולי הבעיה היא שאני מתרגל לחיות עם התחושה הזו של 'הכל מתועד', והפחדים שלי מתעצמים. אולי אני צריך להפסיק לחשוב על זה כמו על איום ולראות את זה ככלי שיכול לעזור. קשה לי להחליט אם אני רוצה להמשיך עם זה או לנסות לחזור לתחושה של חיים בלי 'שומרי הראש' האלקטרוניים האלה.
על מה אתם חושבים?
ואז על