אני יושבת כאן בלילה, מותשת ומבולבלת, ומחשבות על אופטיקה מסתובבות לי בראש. איך אנחנו רואות את העולם, את הדברים שסובבים אותנו? אני מתבוננת על האור שנכנס מהחלון, הוא מתפזר בכל הכיוונים, כמו אינספור אפשרויות. זה מוזר לחשוב שהכול זה בעצם צורות של אור שמתנפצות בעיניים שלנו.
אני תוהה אם זה מה שעושה את הבחירות שלנו קשות יותר, כמו קרני אור שמחפשות את הדרך הכי טובה לחדור למשהו. האם אנחנו רואות את האמת כמו שהיא, או שהכול מתעוות דרך השקפים האישיים שלנו? אני לא מצליחה להפסיק לחשוב איך כל אחת רואה את הדברים בצורה אחרת, אולי בגלל הפחדים, אולי בגלל התקוות.
יכול להיות שלפעמים אנחנו צריכות לקחת צעד אחורה ולראות את התמונה הרחבה יותר, להפסיק להסתכל דרך הפילטרים שלנו. אבל איך עושים את זה? איך משחררים את העיוותים שאנחנו רגילות אליהם? זה מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית.
ואז על