כל לילה אני מוצאת את עצמי מתעמקת במחשבות על מערכת החינוך בארץ. אני מסתכלת על בתי הספר, הגנים והאופציות השונות שיש. מצד אחד, אני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך איכותי שיכין אותם לעולם המורכב הזה, אבל מצד שני, אני תוהה אם המוסדות הקיימים באמת מתאימים לצרכים שלהם.
אני יודעת שהמלחמה בין שיטות החינוך הרגילות לאלו האלטרנטיביות קיימת כבר כמה עשורים, ותמיד יש קולות בעד ונגד. האם המורים מצליחים לראות את הילד מאחורי הציונים, או שהמערכת כל כך לחוצה על הישגים שהיא שוכחת מהותיות? האם גן פרטי באמת מספק חוויה טובה יותר מאשר גן עירוני?
אני חושבת על היתרונות של חינוך שמבוסס על ערכים של יצירתיות, שיתוף פעולה ואחריות חברתית. אולי לעיתים אני מצפה ליותר מדי, וכותבת את עצמי למקום של ספק. איך נכון לבחור את המסלול החינוכי הזה? ברור לי שההחלטה הזו תשפיע על כל החיים שלהם, וזה מפחיד. החיים שלנו, כאמהות, מלאים בהתלבטויות לא פשוטות.
ואז על