לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני מתעכבת על צבעים. כמו, האם לבחור בצבעים שהכי אוהבים אותי או בצבעים שיגרמו לי להרגיש משהו אחר? כל בוקר אני עומדת מול הארון, רואה את כל הקולקציה שלי, ובדיוק אז מתחילים כל הוויכוחים הפנימיים. מה יגרום לי להרגיש רעננה? מה יגרום לי להרגיש בטוחה? חום תמיד מרגיש לי נעים, אבל יש משהו במטרים של כחול שמחבר אותי למקום שקט.
אני שואלת את עצמי אם צבעים יכולים לשקף את מצב הרוח שלי באותו יום. האם כשאני לובשת שחור זה אומר שאני עצובה, או פשוט רוצה להרגיש אלגנטית? ואולי צבעים הם רק תירוץ, משהו להיאחז בו כשאני נדרשת להרגיש יותר מאשר מה שעובר לי בראש.
ואז מגיעה השאלה אם אני מותרת לעצמי לשבור את השגרה, ללכת על צבעים יותר עזים, או שאולי זה ייבול לי את כל מה שאני מנסה לבנות? אני יודעת שהצבעים הם רק חיצוניות, אבל הם כל כך משפיעים על איך שאני תופסת את עצמי. מתלבטת אם להעז היום, לעשות שינוי, או להישאר עם מה שמוכר ובטוח.
ואז על