חושב על זה שבסוף יום ארוך ואני יושב מול המחשב, אין משהו יותר מנחם מאשר לקפוץ למכולת הקרובה. יש משהו בהרגשה של להיכנס למקום המוכר, לראות את המוצרים על המדפים ואפילו לשוחח עם בעל המכולת, שהוא כמו דמות מהשכונה.
אבל יחד עם זה, מתחיל לחשוב גם על החנויות הגדולות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם. הן מציעות הכל ובמחירים זולים, אבל איפה כל האווירה? איפה התחושה של קהילה? יש משהו מיוחד במכולת הקטנה הזו שלוקח אותך אחורה בזמן, כשכל מה שרצית זה לשתף את בעל המכולת במשהו שקרה לך, והוא יקשיב כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם.
לא יודע, אולי זה כל העניין של הקניות בסופר שבו הכל כל כך מהיר, ואין באמת קשרים עם אנשים. מעניין לאן זה הולך, ואם יום אחד נלך רק למכולות הקטנות ונחפש את האינטימיות הזו שוב.
ואז על