איך זה שבשעות המאוחרות, כשכבר עייפה מכל היום, דווקא אז אני מתחשק לי לצאת למסעדה או בית קפה? כאילו, פתאום כל מה שאני רוצה זה כוס קפה חמה או מנת פסטה מפנקת, גם אם אני יודעת שהמיטה שלי קוראת לי. יש משהו באווירה של המסעדות בלילה, עם האורות המעוממים והרעש של האנשים סביב, שמרגיש לי כמו חיבוק חם.
אבל מצד שני, אני מתלבטת אם אני באמת רוצה לצאת או פשוט להישאר בבית עם ספר טוב. ההרגשה של להיות לבד מול המנה שלי, או לחלוק את זה עם חברה טובה זה לגמרי תלוי במצב רוח. מה יותר שווה, ערב שקט בבית או הרפתקה קטנה בעיר הלילית? ובסוף, מה שזה לא יהיה, הלב שלי נוטה לכיוון הפינה החמה של הקפה, גם אם זה אומר לפרוש את השמיכה על עצמי ולצאת מהבית.
ואז על